רגישות למזון, או אי סבילות למזון, היא תגובה שלילית של הגוף למזון מסויים. התגובות השליליות כוללות בתוכן כאבי בטן, הפרעות עיכול ובעיות שונות במערכת העיכול, עייפות, כאבי ראש, פריחות וגירויים בעור, שינויי מצב הרוח ותופעות נוספות. הרגישויות המצויינות בהמשך המאמר נבדקות באיבחוני MyBio, בקבלת דו"ח האבחון תוכלו לדעת האם יש לכם רגישות למזון זה.
רגישות למלח ומניעת מחלות
קיימת תלות בין השונות הגנטית של כל אחד לתגובה למלח.
האם ההמלצות לצריכת מלח צריכות להיות זהות לכלל האוכלוסייה? כנראה שלא.
האופן שבו גופכם מגיב לצריכה של מלח לא ניתנת לחיזוי בבדיקות דם שגרתיות או מדדים מקובלים, אלא אם כן התפרצה כבר מחלה כמו יתר לחץ דם.
מבחינת היענות להמלצות, מטופלים נוטים לקיים המלצות רק לאחר אבחון המחלה ולא לצרכי מניעה. הבדיקה הגנטית עשויה לסייע גם פה בהיענות להמלצות למטרות מניעה.
“לאורך ההיסטוריה הייתה חשיבות רבה למלח, שהוא יקר יותר מזהב לצורך ההישרדות.
מלח היה פעם נחלתם של מלכים והשכבות העשירות של החברה. הוא שימש גם בנבואות על העתיד וניבוי גורלות. באופן מטפורי מלח מסמל נאמנות ומסירות, וגם היום הוא מהווה סמל להכנסת אורחים באכילה משותפת של לחם ומלח.”
נתרן הוא המרכיב העיקרי במלח שולחן, והוא מצוי גם במזונות רבים אחרים – בעיקר מוצרי בשר וחלב. הוא אחראי לתפקוד התקין של מערכת העצבים והשרירים, כמו גם לשמירה על לחץ אוסמוטי וויסות כמות המים בגוף. לגוף אין בדרך כלל בעיה של העדר נתרן, ולכן מזון עם פחות נתרן נחשב הבריא ביותר. הוכח במחקרים רבים כי צריכה מוגזמת של נתרן (מלח) הוא גורם סיכון בריאותי גבוה. נתרן מעלה למעשה את לחץ הדם, שמוביל למצבים רפואיים אחרים.
כשניסו במחקרים להוריד בהדרגה את צריכת המלח, ירד לחץ הדם הסיסטולי – הלחץ כשהלב דוחף את הדם דרך העורקים. לכן מומלץ להגביל את צריכת המלח. זה חשוב במיוחד עבור אנשים שלחץ הדם שלהם רגיש לנתרן או למלח שולחן בשל המבנה הגנטי שלהם.
רגישות ללקטוז
רגישות ללקטוז, אי סבילות ללקטוז או רגישות לחלב, היא בעצם חוסר היכולת של הגוף לעכל לקטוז, בשל חוסר האנזים לקטאז במערכת העיכול. המטרה של הלקטאז במערכת העיכול היא לפרק את הלקטוז – סוכר החלב. כך כאשר ישנו חוסר בלקטאז, הלקטוז מגיע עד המעי הגס ורק שם מתפרק על ידי החיידקים לתוצרי הפסולת, מה שגורם לתסמינים לא נעימים במערכת העיכול ובשאר חלקי הגוף.
ואם קצת נדבר על הגנטיקה: הסיבה להעדר אנזים הלקטז היא הגן MCM6 , אשר למעשה אינו קשור מבחינה תפקודית לפירוק של הלקטוז, אך הוא שמווסת את פעילות הגן LCT (הגן שמקדד את אנזים הלקטז) ועל כן הוא קובע את נוכחותו של אנזים הלקטז בגוף.
ישנן רמות שונות של רגישות ללקטוז – ישנם כאלה שכמות מאוד קטנה יכולה לגרום לתסמינים רבים, בעוד שאחרים הרגישים ללקטוז יכולים לצרוך מוצרי חלב מעטים, ביניהם מוצרי חלב דלי לקטוז.
חשוב להבדיל – אי סבילות ללקטוז אינה אלרגיה לחלב, אלה שתי תופעות שונות לגמרי למרות הדמיון בין הסימפטומים בחלק מהפעמים. כאשר קיימת אלרגיה לחלב הכוונה היא באלרגיה לחלבונים המרכיבים את החלב, ממש כמו אלרגיה לבוטנים. אלרגיה לחלב נפוצה בעיקר אצל תינוקות, לכן חשוב מאוד לשים לב כאשר עוברים ל שלב תחליפי החלב בהאכלתם.
מהם הסימפטומים ברגישות ללקטוז?
כאבי בטן, בטן נפוחה, גזים, שלשולים, בחילה וכו'.
התסמינים מופיעים בעיקר לאחר צריכת כמויות גדולות של לקטוז כמו שתיית חלב, אכילת דגנים עם חלב או ארוחה חלבית גדולה. רמת התסמינים שונה מאדם לאדם בהתאם לרמת הרגישות שלו ללקטוז.
איך מתמודדים עם רגישות ללקטוז?
הטיפול הראשוני הינו המנעות ממוצרי חלב, במקומם ניתן לצרוך תחליפי חלב שונים אשר אינם מכילים לקטוז כלל (חלב סויה, חלב אורז, חלב שקדים וכדומה).
במקום להמנע לגמרי, יש המחליטים לצרוך מוצרים בהם הלקטוז נמוך – כמו חלב דל לקטוז, יוגורט ביו, גבינות קשות וכו', או לחילופין להוריד את מוצרי החלב מהתפריט לפרקי זמן מסויימים.
שיטה נוספת היא לצרוך באופן יזום את האנזים לקטאז, אשר מגיע בצורה נוזלית או בכמוסות.
באבחון MyBio, אחד הפרמטרים הנבדקים הוא רמת הפירוק של הלקטוז בגופכם – האם אתם רגישים ללקטוז או שהוא מתפרק בצורה יעילה.
רגישות לגלוטן
גלוטן נמצא בחיטה, שעורה, כוסמין ובמספר דגנים נוספים.
גלוטן הוא סוג של חלבון המשמש כ״דבק״ לכן נוהגים להכניסו למזונות מעובדים ו״ארוזים״ כמו סוכריות, רטבים, חטיפים וכו׳.
גלוטן אינו בהכרח מזיק לגוף, אלא אם קיימת רגישות לגלוטן.
במקרים כאלו, מומלץ לצרוך תפריט ללא גלוטן וזאת מכיוון שגופנו עלול לייצר תגובה חיסונית בשעת פירוק הגלוטן במהלך העיכול.
בין הבדיקות הגנטיות של MyBio נבחנת רגישות לגלוטן – אשר אותה ניתן לשלול דרך בדיקת נוכחות וורינט בגנים DQA1 ו- DQB1 .
תופעות צריכה גלוטן לרגישים לגלוטן יכולות להיות כאבי בטן, בעיות עיכול, כאב ראש ואף בעיות עוריות כמו קשקשים ופריחה.
מה ההבדל בין צליאק לרגישות לגלוטן? חשוב להבחין כי מחלת הצליאק (כרסת), היא אינה סוג של רגישות לגלוטן, אלא אי סבילות לגלוטן, אשר לא מאפשרת לאדם הסובל ממנה לצרוך שום מוצר שיש בו גלוטן כלל.
רגישות לפול
אלרגיה לפול נובעת מחוסר באנזים G6PD, אשר ייעודו להגן על הגוף מפני נזקי חמצון, וחשוב במיוחד לתפקוד התקין של כדוריות הדם האדומות.
חוסר באנזים זה גורם לתאי הדם האדומים להפוך לרגישים לחומרים מסויימים כמו פול, ובנוסף אליו נוצרת גם רגישות לסולפה, רכיב אשר נמצא בתרופות מסויימות. ישנן תרופות רבות המכילות את הסולפה, לכן כאשר שואלים על רגישות לתרופות ולאנטיביוטיקה – חשוב מאוד לציין את האלרגיה לפול או חוסר באנזים G6PD.
האלרגיה לפול נפוצה בעיקר בעדות העיראקיות והכורדיות.
תסמיני האלרגיה הם צהבת המוליטית, שתן כהה, כאבי בטן וגב, עייפות קיצונית, חיוורון וקוצר נשימה.
איך מטפלים באלרגיה לפול? הדבר החשוב ביותר הוא כמובן הימנעות ממזונות בהם יש חשד לפול. במידה ויש חשש לאכילת פול – הטיפול צריך להיות מהיר מאוד, ומחייב הגעה לבית חולים למעקב אחר ההמוגלובין ותפקוד הכליות.
